בובת דיגום מתכווננת: איך מכוונים נכון ומה הטווח האמיתי

כדי לכוון בובת דיגום מתכווננת נכון מודדים קודם את הגוף בלי תוספת נוחות, ואז מכוונים בסדר קבוע: גובה העמוד, אורך הגוף מהעורף עד קו המותן, היקף הצוואר, ורק בסוף חזה, מותן וירכיים, בסיבובים קטנים מסביב לבובה ולא חוגה אחת עד הסוף. כל מידה נבדקת בסרט מידה על הבובה עצמה, כי המספר שעל החוגה הוא נקודת התייחסות בלבד. מה שהחוגות לא משנות, כמו צורת חזה, שיפוע כתפיים או אסימטריה, משלימים בריפוד ובכיסוי צמוד. כך בובת תפירה מתכווננת הופכת מכלי כללי לייצוג סביר של לקוחה מסוימת.

לפני שנוגעים בחוגות: אילו מידות צריך

הבובה מייצגת את הגוף עצמו, ולכן מודדים אותו כפי שהוא, בלי להוסיף מרווח. את תוספת הנוחות מכניסים בגזרה לפי סוג הבגד. הדרך המלאה למדידה מופיעה במדריך איך לוקחים מידות גוף לתפירה. לכיוון הבובה צריך את המידות הבאות:

• היקף חזה, מותן וירכיים: שלוש המידות שהחוגות המרכזיות מכוונות.

• אורך גב: מהחוליה הבולטת בבסיס הצוואר ועד קו המותן הטבעי. כדאי לסמן את המותן בחוט או בגומי לפני המדידה.

• היקף צוואר: סביב בסיס הצוואר.

• רוחב כתפיים: לא מכוונים אותו בחוגה, אבל צריך אותו כדי לבדוק את הבובה אחרי כיוון הצוואר.

מודדים עם הלבשה תחתונה שאיתה הבגד ייענד, ובסרט שאינו נמתח. סרט ישן שהתארך עם השנים מייצר פער בין המידות של הלקוחה לבין מה שנמדד על הבובה, ולכן כדאי להחליף אותו מדי פעם.

סדר הכיוון של בובת דיגום מתכווננת

הבובה מכוונת כשהיא חשופה, בלי בגד או כיסוי עליה. בגד שנשאר על הבובה בזמן הכיוון נמתח ומסתיר את המרווחים, והמדידה יוצאת לא מדויקת.

1. גובה העמוד: משחררים את בורג הגובה, מרימים את הבובה עד שקו הכתפיים שלה בגובה הכתפיים של הלקוחה, ומהדקים. לעבודה על מכפלות אפשר להנמיך לגובה עבודה נוח. כשהעמוד פתוח לגובה מרבי, כדאי להדק גם את נעילת הסיבוב כדי לצמצם נדנוד.

2. אורך הגוף: מכוונים את המרחק מהעורף לקו המותן לפני ההיקפים. אם קו המותן של הבובה נמצא גבוה או נמוך מזה של הלקוחה, היקף המותן יימדד במקום הלא נכון וכל שאר הכיוון יזוז.

3. היקף הצוואר: מגדילים בצעדים קטנים ומודדים שוב. הגדלת הצוואר מרחיקה מעט את חלקי הכתפיים זה מזה, ולכן אחרי הכיוון מודדים את רוחב הכתפיים של הלקוחה ומסמנים אותו על הבובה בסיכה או בסרט.

4. חזה, מותן וירכיים: מתחילים בחזה. מסובבים מעט את החוגה הקדמית, עוברים לצד, לגב ולצד השני, וחוזרים חלילה עד שמגיעים למידה. כך עושים גם במותן ובירכיים. פתיחה של חוגה אחת עד הסוף מעמיסה על המנגנון ומעוותת את צורת הגוף.

5. אימות בסרט מידה: מודדים את הבובה באותו גובה שבו נמדדה הלקוחה. אם יש פער, מתקנים ומודדים שוב.

6. רישום: רושמים את הערך של כל חוגה בכרטיס לקוחה. בפעם הבאה הכיוון לוקח דקות.

אם חוגה מסוימת קשה לסיבוב, בדרך כלל החלקים הסמוכים לה מתוחים. משחררים מעט את החוגות שמעליה ומתחתיה ומנסים שוב. לא מסובבים חוגה בכוח אחרי שהגיעה לעצירה, כי זה עלול לשבור את המנגנון.

מרווחים בין החלקים: למה הם נוצרים ומה עושים

הגוף של בובה מתכווננת בנוי מחלקים נפרדים שמתרחקים זה מזה כשמגדילים את המידה. ב-בובת PRYM Prymadonna, למשל, הגוף בנוי מ-8 חלקים עם 13 נקודות כוונון בצוואר, בחזה, במותן, בירכיים ובאורך הגוף. ככל שמתקרבים לקצה העליון של הטווח, המרווחים רחבים יותר. בד שקוע לתוך המרווח נראה כמו קפל בבגד, וסיכה שננעצת שם לא תופסת כלום.

שלוש דרכים מקובלות לטפל בזה:

• סרט על המרווח: מדביקים סרט דו-צדדי לאורך שני השוליים של סרט אריג או רצועת בד, ומניחים אותה מעל המרווח. על הסרט שבמרכז החזית אפשר לסמן בעיפרון את קו האמצע.

• כיסוי סריג צמוד: כיסוי מבד סריג נמתח, או חולצת טריקו צמודה, יוצרים משטח אחיד מעל החלקים. זה חשוב במיוחד כשהבובה פתוחה קרוב למקסימום.

• נעיצה נכונה: נועצים סיכות באלכסון לתוך הציפוי המרופד של החלקים, לא בתוך המרווח. סיכות לעבודה על בובה נמצאות בקטגוריית סיכות.

ריפוד: מה החוגות לא יודעות לעשות

החוגות משנות היקף, לא צורה. שתי לקוחות עם אותו היקף חזה יכולות להיות שונות מאוד בגובה נקודת החזה, ברוחב הגב, בשיפוע הכתפיים או בבליטת הבטן. גם גבנון קל, גב שקוע וירך אחת גבוהה מהשנייה לא נפתרים בחוגה.

שיטה מקובלת בקרב תופרות היא לכוון את הבובה מעט מתחת למידות הלקוחה, ולהשלים את ההפרש בשכבות ריפוד דקות במקומות שבהם הגוף שלה בולט יותר. מעל הריפוד מלבישים כיסוי צמוד שמחזיק אותו במקום.

• חזה: חזייה של הלקוחה על הבובה, עם ריפוד בתוך הכוסות, נותנת צורה וגובה נכונים יותר מהגדלת החוגה בלבד.

• כתפיים: כריות כתפיים או שכבות פליז דק משנות את השיפוע ואת עובי הכתף.

• בטן, גב וירכיים: ואטלין או ספוג דק, בשכבות שהולכות וקטנות כדי שלא ייווצר מדרגה.

ריפוד מוסיף בלבד. בובה שכבר סגורה למינימום שלה לא תקטן יותר, ובמקרה כזה צריך מידה קטנה יותר של בובה.

מה הטווח האמיתי של בובת דיגום מתכווננת

הטווח שמופיע בשם הבובה הוא טווח החזה בלבד. בפועל לכל מידה יש שלושה טווחים נפרדים, והלקוחה צריכה להיכנס לשלושתם בבת אחת. ב-PRYM Prymadonna במידה L הטווחים הם: חזה 112–127 ס"מ, מותן 94–109 ס"מ וירכיים 119–132 ס"מ.

דוגמה: לקוחה עם חזה 112 ומותן 85 ס"מ נמצאת בטווח החזה של מידה L, אבל המותן שלה קטנה מהמינימום, 94 ס"מ. במידה M של אותה סדרה החזה הוא 100–116 והמותן 82–99 ס"מ, ושתי המידות שלה נכנסות לטווח. לכן בודקים את שלוש המידות ולא רק את החזה.

חפיפה בין מידות: במידות M ו-L של הסדרה הטווחים חופפים בחזה, בין 112 ל-116 ס"מ. כשרוב הלקוחות נמצאות באזור הזה, ההחלטה נעשית לפי מידת הירכיים.

קצוות הטווח: בקצה העליון המרווחים רחבים ביותר ונדרש כיסוי. בקצה התחתון אין מרווחים, אבל אי אפשר להקטין עוד. לכן לקוחה שנמצאת קרוב לאמצע הטווח מקבלת בדרך כלל משטח נוח יותר לעבודה.

גבולות ההתאמה: מתי הכיוון לא מספיק

גם בובה שכוונה בדיוק היא קירוב. היא שימושית לבדיקת נפילה, תפרי צד, קו כתף ומכפלת, ולעבודה בין מדידות של לקוחה. היא לא מחליפה מדידה על הגוף בבגד צמוד, כי גוף אמיתי לרוב לא סימטרי לגמרי בין ימין לשמאל ובין חזית לגב.

• מכנסיים: ב-Prymadonna הגוף מסתיים בירכיים, ולכן היא מתאימה לשמלות, חצאיות, חולצות, ז'קטים ומעילים.

• גזרות בסיס לקולקציה: כשצריך תוצאה זהה בכל פעם, בובה במידה קבועה, כמו בובת הדיגום המקצועית עם כתפיים מתכווצות וכלוב, מתאימה יותר. ההשוואה בין הסוגים מפורטת במדריך איך בוחרים בובת דיגום.

• מידות מחוץ לטווח: ריפוד מתאים להשלמה של סנטימטרים בודדים במקום מסוים, לא להגדלה כללית מעבר לגבול העליון.

טעויות נפוצות בכיוון

• כיוון ההיקפים לפני אורך הגוף.

• הסתמכות על המספר שעל החוגה בלי מדידה בסרט.

• פתיחת חוגה אחת עד הסוף במקום סבבים קטנים מסביב.

• כיוון כשבגד עדיין על הבובה.

• עבודה בקצה העליון של הטווח בלי כיסוי, כך שהבד שוקע למרווחים.

את הבובות המתכווננות ובובות המידה הקבועה אפשר לראות בקטגוריית בובות דיגום לנשים, ולבדוק במקום באולם התצוגה בכפר גלעדי 15 בתל אביב. לשאלה על מידה מתאימה לפי המידות של הלקוחות שלכם, או להצעת מחיר לסטודיו ולמכללה, אפשר לפנות אלינו בטלפון או בוואטסאפ.